אשה מטפסת לבדה במעלה הר ענקי. ימים חולפים, שבועות, חודשים ושנים. ועדיין היא מטפסת. רגל ימין יד ימין רגל שמאל יד שמאל. יום יום, ואל הפסגה אינה מגיעה.

יש מטפס לבדו בהר. איש משונה, בעל - מום, מטפס בעקשנות, יום יום ואל הפסגה אינו מגיע.

אשה ואיש נפגשים בהר, אוהבים, מולידים ילד, מקימים בית לשפת אגם בצלע ההר ויחד רוקמים סיפור - מעשה תמים וטהור, כמעט סיפור אגדה.

אחר כך שוב מוצאת האשה את עצמה לבדה, מטפסת בהר עם ילדתה, שבועות, חודשים ושנים. התגיע לפסגה? היש להר פסגה? האם ההר קיים? או אולי הוא מצב נפשי? או מצב קיומי? אין לדעת.

ועם זאת ההר והטיפוס בו ממשיים מאד בספר הלירי הזה , והם חיים מכוחה של הלשון, מכוחן של המלים והמקצבים, שכמו לובשים כאן ממשות פיסית רבת - עוצמה, מפחידה ומושכת כאחד: ממשותו של הר כביר, על רכסיו מדרונותיו וצוקיו ועל איתני הטבע המשתוללים בו - וממשותה של אשה אחת יחידה, הנפתלת עם ההר בגופה וברוחה.

היא לא מנצחת אותו והוא אינו מביס אותה.

=================

פרופ' רבקה רז הוציאה 7 ספרים בהוצאת ביתן:

מדריכים לכתיבה יוצרת

הסופר שבפנים: מדריך לכתיבה יוצרת (תל אביב: ביתן, תשנ"ג 1993)

לרוץ עם מילים (תל אביב: ביתן, תש"ס 2000).

פרוזה:

ההר (תל אביב: פרוזה אחרת, עם עובד, תשמ"ח 1988). (מהדורה שנייה, 2001); ביתן.

The Mountain .Staten Island, N.Y.: Lintel

בעונה החמישית - סיפור אהבתם של תום וג'והן, אנט וננט (תל אביב: ביתן, תשנ"ח 1998) איורים - רינה גינוסר.

הטרילוגיה הפואטית מחיי אישה, כתובה בפרוזה מצומצמת:

I.                אשה בגוף ראשון (תל אביב: ביתן, תשנ"ה 1995) <רישומים - חנה קיי>.

II.              דרך מילים באשה (תל אביב: ביתן, תשנ"ו 1996) <רישומים - מנשה קדישמן

III.             בצלם אשה (תל אביב: ביתן, תשנ"ח 1998) <צילומים - מרגלית מנור> <פרוזה שירית> .

ספר ילדים

צ'ארלי זפת (תל אביב: ביתן, תשנ"ז 1997) <רישומים - מיכאל דרוקס>

-----------------------------------------------

קורות חייה:

בעלת תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בספרות עברית ותנ"ך. למדה אנגלית וספרות אנגלית בלונדון ועשתה תואר שני בספרות אנגלית ובכתיבה יוצרת באוניברסיטת ברוקלין בניו יורק.

רז שהתה שנה בפריז ושנה בדבלין שבאירלנד. משם נדדה דרך לונדון ושהתה מספר שנים בנורווגיה, שם לימדה ספרות עברית באוניברסיטת אוסלו וכתבה מאמרים על ספרות עברית בעיתון הנפוץ "Aftenposten" באוסלו. בהמשך שהתה בשוודיה, דנמרק והולנד. בהולנד (1970-1965) לימדה באוניברסיטת חרונינגן וכתבה מאמרים לעיתונים Dagbladet ,Rotterdam Courant & ולמגזינים Vrei Nederland & Zero.

ב-1970, אחרי שהות של חמש שנים באמסטרדם, חזרה לישראל יחד עם בן-זוגה, הבמאי איזי אברהמי. כאן כתבו שניהם את הטקסט והפזמונים למחזמר והאנטי-מלחמתי "קפוץ", בליווי מוזיקה של דני סנדרסון, עם הזמר עוזי פוקס ועם יוסי אלפי בתפקיד ראשי. המחזמר עורר סקנדל לאומי בשל המסר האנטי מלחמתי וסצנת העירום המסיימת את המחזמר. בצפת התכתשו מפגינים דתיים עם השחקנים, ובאולם נוגה ביפו המשטרה הייתה צריכה להתערב כדי למנוע אלימות.

במרץ 1971 עברה לניו יורק ולימדה אנגלית וכתיבה יוצרת בסיטי קולג', קווינס קולג', והנטר קולג' בניו יורק ובאוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד. כמו כן, משנת 1978 היא מלמדת ספרות אנגלית באוניברסיטת פייס (PACE) בניו-יורק. בשנים האחרונות היא מלמדת שם גם באמצעות כיתות מקוונות, בקו אווירי תל אביב – ניו יורק.

ב-1991, במהלך מלחמת המפרץ, ולרגל עבודתה ככתבת תרבות ואמנות ל"ידיעות אמריקה", פגשה את המלחין בן-ציון אורגד, חתן פרס ישראל למוזיקה, עמו חייתה בצוותא עד יום מותו בשנת 2006. יחד יצרו את היצירה המוזיקלית "קולות", (2001) עם טקסט מתוך "בצלם אישה" של רז ומוזיקה לקלרינט של אורגד. היצירה בוצעה בעברית ובאנגלית.

מראשית שנות התשעים היא מחלקת את זמנה בין ישראל וניו-יורק. רז הנחתה סדנאות לכתיבה יוצרת בירושלים (בית הקונפדרציה, 2000-1993 ובבית שמואל, 2012-2001). היא מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בתל אביב ובניו-יורק.

ספריה ראו אור בארץ, בארצות הברית, בספרד, בשווייץ ובהולנד.

כתבותיה בנושאי אמנות, תיאטרון וספרות הופיעו במגזינים "שבעה ימים" ו"ידיעות אמריקה" של ידיעות אחרונות בניו יורק, בכתבי העת לאמנות "סטודיו", "ארבע על חמש" ו"טרמינל", במוספי התרבות של “Rotterdam Courant”, “Zero Magazine”, בהולנד, ו“Aftenposten” בנורווגיה. סיפוריה הופיעו ב"קשת", ב"עתון 77", ב"מאזנים", ב"שבו" וב"גג".

ספריה של רז נכתבים הן באנגלית והן בעברית. היא כתבה שני מדריכים לכתיבה יוצרת – "הסופר שבפנים" ו"לרוץ עם מילים".

ספרה "ההר" הומחז בבימוי רנה ירושלמי והועלה על ידה בתור הצגת יחיד באוניברסיטת ניו יורק (1985).

המופע "קולות", לקוראת ולקלרינט, המבוסס על טקסט מתוך "בצלם אשה", הועלה על הבמה עם מוזיקה של בן ציון אורגד, בביצוע של מירה זכאי, בקריאה, ואביגייל ארנהיים בקלרינט. ב-2006 בוצעה היצירה בקריאה של חיותה דביר ויונתן הדס בקלרינט.

אופרה על פי המהדורה האנגלית של ספרה "מא' עד ת'", (יצא לאור באמסטרדם באנגלית 1969) בחמש שפות, עם מוזיקה פרי עטו של המלחין האיטלקי ברונו מאדרנה (הוצגה בטלוויזיה ההולנדית NOS, ‏1969) וייצגה את הולנד בתחרות הבינלאומית באיטליה באותה שנה. "מא ועד ת" הועלתה על הבמה בדרמשטאדט, גרמניה (1970).

בתחילת שנות ה-80 התחילה לעסוק באמנות כשהיא משתמשת בספריה כחומר פיסולי. הציגה מספר תערוכות יחיד, "פיסול בספרים" בניו יורק, בתל אביב, ובאמסטרדם.