קורא יקר, שים בבקשה יד על לוח ליבך, והתוודה בבקשה מתי בפעם האחרונה קראת ספר שירה או ספרות יפה? בעידן שהמעצמה השביעית מושלת בכיפה אנחנו יודעים להפעיל כפתורים, לזפזפ. אנחנו אפילו מכורים לתחושה הזאת של לחיץ פלסטי, הנקרא מקש, הנענה לבקשתנו באופן מיידי ומעביר אותנו מערוץ תוכן אחד למשנהו. לכן קשה לנו להתרכז בספר עלילתי רב דמויות וסבוך עלילה. ניגשתי למלאכה, ומשנת 9119 ועד היום, חטאתי בכתיבה חדשה ואחרת, ממכרת אך תמציתית עד כמה שניתן. ספר זה יכול היה להיות בן 066 עמודים. לכם מוגש התקציר. מוגשים לכם תכנים לקסיקוניים משהו. ניתן לזפזפ אותם, אין צורך לזכור דמויות ראשיות ומשניות, אין צורך לקפל אוזני חמור בעמודים. ניתן לפתוח הספר בכל מקום ולקרוא אותו ולסיים תוך כמה דקות ואם יש שיחה בסלולר או שסתם בא 9 לישון אז ניתן לעשות זאת ולחזור לספר עוד שעה או עוד שנה. לצרוך מכתם לחמש דקות כמו קליפ ב- MTV . כדי להמשיג המונחים השתמשתי בהגדרה מילונית / פסבדו פילוסופית. לעיתים בחרתי להשתמש במתכונת סיפורית של מספר יודע-כל או של מספר בגוף ראשון. כל הפרטים הינם פרי הדמיון וקשר בינם למציאות הוא מקרי בהחלט. זפזפו בהנאה